גזר דין בתיק תתע"א 1357-05-12

רקע

מעשה בנאשם שבפניי, שבגין עבירה של נהיגה בשכרות נדון בשנת 2009 לפסילת רישיון הנהיגה בפועל לתקופה של שנתיים, למאסר מותנה בן 6 חודשים ולעונשים נלווים. אולם, הטיפול העונשי שהוא קיבל בשל העבירה הקודמת לא הצליח להסירו מדרכו הרעה, והוא חזר לסורו ועבר שוב, תוך מספר חודשים לאחר שחודש הרישיון, עבירה של נהיגה בשכרות תוך כדי נהיגה במהירות מופרזת.

ואלה פרטי הדברים: הנאשם הורשע, על פי הודאתו, בעבירות של נהיגה בשכרות, לפי סעיף 62(3) בצירוף סעיף 39א לפקודת התעבורה, ונהיגה במהירות מופרזת, לפי תקנה 54(א) לתקנות התעבורה.

על פי עובדות כתבי האישום שבמסגרתן הורשע הנאשם, עולה כי ביום 4.5.2012 בסמוך לשעה 01:46, נהג הנאשם ברכב בהיותו שיכור, כאשר בגופו מצוי אלכוהול בריכוז של 840 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אויר נשוף. עוד עולה כי, באותן נסיבות, נהג הנאשם ברכב במהירות מופרזת של 99 קמ"ש, כאשר המהירות המרבית המותרת בדרך היתה 50 קמ"ש.

הנאשם היה נתון במעצר במסגרת פרשה זו במשך חודש ימים, מיום 4.5.2012 עד ליום 4.6.2012.

ביום שהיה קבוע לשמיעת ההוכחות בתיק, ועל רקע קושי מסויים בהוכחת אשמתו של הנאשם, הגיעו הצדדים להסדר טיעון לפיו הודה הנאשם בעובדות כתבי האישום והורשע באישומים המיוחסים לו, והוסכם כי יוטלו עליו העונשים הבאים: מאסר בפועל לתקופה של 6 חודשים (תוך הפעלת המאסר המותנה בחופף) אותו ישא הנאשם בעבודת שירות; 8 חודשי מאסר על תנאי לתקופה של 3 שנים; פסילה בפועל, פסילה על תנאי וקנס - לפי שיקול דעת בית המשפט.

הטיעונים לעונש נשמעו ביום 29.1.2013 לאחר שהוגשו בעניינו של הנאשם חוות דעת (חיובית) מטעם הממונה על עבודות שירות ותסקיר מבחן סופי.

התביעה ביקשה להחמיר בעונשו של הנאשם על רקע חומרת העבירות שבהן הורשע ועברו הפלילי והתעבורתי המכביד, ועתרה להטלת רכיבי הענישה המוסכמים בנוסף לפסילה בפועל לתקופה שלא תפחת מ- 5 שנים, וכן פסילה על תנאי וקנס מרתיעים.

הסנגור, עו"ד אולג פרגין, ביקש להקל בעונשו של הנאשם, הפנה להמלצות שירות המבחן (ראו להלן), עמד על התמורות החיוביות שחלו במצבו של הנאשם והדגיש את חשיבות רישיון הנהיגה מבחינת הנאשם וההשלכות שיש לאורך תקופת הפסילה על יכולתו של הנאשם להשתלב בשוק העבודה ולמצוא פרנסה.

הנאשם ביקש התחשבות בית המשפט בתהליך השיקום שהוא עובר בסיוע שירות המבחן, והדגיש את חשיבות רישיון הנהיגה בהקשר של מציאת מקור פרנסה.

מתוך עיון בתסקיר המבחן ובגיליונות הרשעותיו הקודמות של הנאשם, עולה כי הנאשם, יליד 1972, גרוש ואב לילד בן 11, הורשע עוד מגיל צעיר בעבירות פליליות חמורות על רקע התמכרותו לסם. כבר בשנת 1991 נדון הנאשם למאסר בן 12 חודשים בגין עבירות של סחר בסמים מסוכנים, ולאחר מכן בשנת 1993, נדון ל- 4 שנות מאסר על עבירות רבות בתחום עבירות הסמים והעבירות כנגד הרכוש (גניבה, התפרצות למקום מגורים, פריצה לרכב, ועוד). בנוסף, הוטלו על הנאשם מאסרים קצרים בעקבות הרשעותיו בעבירות נוספות. אך, ככל הנראה, בשנת 1995, במהלך ריצוי מאסרו הארוך, נגמל הנאשם מסמים ולאחר שחרורו מהכלא השתדל לנהל אורח חיים נורמטיבי והקים מסעדה אותה החזיק בהצלחה משך שנים. אולם, בשנת 2003, בעקבות משבר כלכלי שפקד אותו, חזר הנאשם שוב לשימוש בסמים ומצבו הנפשי התדרדר, ובשנים האחרונות פיתח תלות באלכוהול על רקע מצוקתו הכלכלית.

כאמור, בשנת 2009 הורשע הנאשם בבית המשפט לתעבורה בתל אביב בעבירה של נהיגה בשכרות ונדון, בין היתר, לשנתיים פסילה בפועל (החל מיום 2.8.2009) ולמאסר על תנאי בן 6 חודשים לתקופה של 3 שנים שלא יעבור - לענייננו - עבירה של נהיגה בשכרות; אך כל אלה לא היה בהם די כדי להרתיעו מלחזור על התנהגותו האסורה והמסוכנת, ולהערכת שירות המבחן, בולט בנאשם דפוס התנהגותי בעייתי בתחום התעבורה וניכר כי לא הפנים כיאות את חומרת העבירות שביצע.

כיום הנאשם נקי מסמים, ובמסגרת תיק זה, בחודש אוקטובר 2012, הוא הופנה לעמותת "אפשר" שם השתלב בקבוצה טיפולית לצורך התמודדות עם בעיית השימוש לרעה באלכוהול. מדיווח הגורמים המטפלים בנאשם, עולה כי הוא מפגין מוטיבציה גבוהה ונכונות לטיפול, אך לאחרונה, ועל רקע קושי במימון הטיפול, הוא הועבר להמשך טיפול ביחידה להתמכרויות במקום מגוריו. שירות המבחן הביע נכונות להמשיך וללוות את הנאשם במסגרת הטיפולית.

דיון

העבירות שבהן הורשע הנאשם הנן עבירות חמורות מאוד ומסכנות חיים ממש, והתנהגותו של הנאשם מצביעה על רצידיביזם בתחום עבירות הנהיגה בשכרות. לפיכך, הענישה המתחייבת במקרה כזה צריכה לכלול, בצד פסילה ארוכה ומרתיעה, מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח לתקופה אשר תהלום את חומרתן של העבירות ומידת אשמו של הנאשם, ועל כך אין צורך להכביר מילים (להרחבה ראו גזר דין מפורט שנתתי בעניין ת"ד 7762-03-11 מדינת ישראל נ' גונצרוב (11.6.2012) - אך ראו פסק דינו של כבוד סגן הנשיא אברהם אברהם בערעור בעניין עפ"ת (מחוזי נצרת) 8701-07-12 גונצרוב נ' מדינת ישראל (2.10.2012)).

אוסיף בתמצית כך: נהיגה בשכרות הינה אחד הגורמים העיקריים לתאונות הדרכים שהפכו למכת מדינה, המסכנת את הציבור, כאשר מדי יום מתרחשות תאונות דרכים בהן מקפחים אנשים תמימים את חייהם או הופכים לנכים אומללים לכל ימיהם. לפיכך, מדיניות הענישה בתחום זה של העבירות, מחייבת את בית-המשפט לנהוג ביד קשה עם העבריינים (ראו לאחרונה: רע"פ 861/13 פנאדקה נ' מדינת ישראל(6.2.2013)). ענישה הולמת לכל מי שחוטא בתחום זה מכוונת לקבוע בתודעת הכל את החומרה היתירה שבתי המשפט מייחסים לנהיגה בשכרות, למען הרתעת היחיד והרבים והגנה על שלום הציבור. עוד צריך לומר, כי לענישה המחמירה תפקיד חשוב לא רק במקרה בו התרחשה תאונה שבה נפלו קורבנות בנפש, אלא אף במקרים בהם יצר הנאשם בהתנהגותו סיכון להתרחשות תאונה כאמור, ולמרבה המזל סיכון זה לא התממש (וראו לאחרונה לגבי ענישה שבגדר הקדמת תרופה למכה בעבירות תעבורה חמורות: רע"פ 5250/12 גוידר נ' מדינת ישראל (4.1.2013)).

ואולם, נוכח סיכויי השיקום של הנאשם, יש מקום לחרוג לקולא מהעונש שראוי היה להטיל עליו, ולקבוע את עונשו של הנאשם לפי שיקולי שיקומו, ולהעמידו במבחן לפי פקודת המבחןבצד עונש של פסילה בפועל לתקופה ארוכה ועונשי מאסר ופסילה מותנים (לעניין מעמדו המיוחד של האינטרס השיקומי ומשקלם של הליכי השיקום ראו סעיף 40ד לחוק העונשין, התשל"ז-1977 לאחר תיקון מס' 113). יפים לענייננו דבריה של כבוד השופטת א' פרוקצ'יה בע"פ 8092/04 חביב נ' מדינת ישראל(10.9.2006):

"ראשית, מבחינת האינטרס הציבורי בהגנה על שלום הציבור ובטחונו, שיקומו של עבריין מועד תורם לקיומה של ציפייה כי לא יחזור לעולם הפשע. ציפייה זו מקדמת את טובת הציבור ומתיישבת עם אינטרס חברתי רחב. שנית, מבחינת העבריין, השיקום המוצלח פותח בפניו אופקי-חיים חדשים, ולראשונה עולה תקווה כי יוכל לפנות לדרך חיים בונה, שבה יוכל להשתלב באורח חיים יציב וקונסטרוקטיבי. ושלישית, מבחינת שירותי השיקום והרווחה, חשוב לטעת את התודעה כי יש טעם ותוחלת בהשקעת משאבים חומריים ואנושיים בפעולות שיקום עבריינים, וכי מקום שפעולות אלה מניבות פרי, ישנה התחשבות בכך בתהליך הענישה וננקטים אמצעים המאפשרים ככל הניתן את הותרת תוצאות השיקום על כנן, בלא העמדתן בסכנה. בנסיבות האמורות, הצורך לשמר את תוצאות שיקומו של המערער בשל מגוון ההיבטים האמורים עשוי להכריע אף את שיקולי הענישה המסורתיים - הגמול וההרתעה; עם זאת, בכל מקרה, יש לשלב את השיקולים הנוגדים בענישה לנוסחה מאוזנת ומידתית שתייחס את המשקל היחסי הראוי למגוון השיקולים וההיבטים מבחינת אינטרס הציבור ואינטרס הפרט כאחד."

יודגש כי אינטרס השיקום של הנאשם מקבל ביטוי בדרך של הימנעות משליחתו למאסר מאחורי סורג ובריח, ובמיוחד כך הדבר נוכח הצורך בהעמדת הנאשם תחת פיקוח שירות המבחן למען השלמת הטיפול ומניעת הישנות העבירה (והדבר אינו אפשרי בצד הטלת מאסר בפועל של ממש - ראו הוראת סעיף 1(1)(ב)(1) לפקודת המבחן).